חומר לחניכי קורסי טיפוס

כאן תמצאו אסופה של מאמרים וקישורים בנושאים הקשורים לחומר הנלמד בקורסי טיפוס בסיסיים ומתקדמים. חלק מן החומר יופיע בקרוב בקבצים להורדה. מרבית החומר מופיע באנציקלופדית הטיפוס, ושם יש עוד המון חומר אחר.

אם יש לכם שאלות או הצעות לשיפור ולהרחבה, צרו איתנו קשר.

רשימת ציוד למסיימי קורס טיפוס

למסיימי קורס טיפוס בסיסי:

ציוד אישי:

רתמה

נעלי טיפוס

2 טבעות ננעלות

אמצעי חיכוך

2 פרוסיקים

ציוד לזוג:

2 סטים של ציוד אישי

חבל סטאטי 70מ'

5 טבעות ננעלות

2 רצועות 2רץ

למסיימי קורס הובלה על בולטים:

ציוד אישי

חבל הובלה יחיד

12 ראנרים קצרים

2רצועות 2רץ

2-3 רצועות 1רץ קשורות

למסיימי קורס הובלה על אבני עיגון:

ציוד אישי

חבל הובלה יחיד

6 ראנרים קצרים

6 ראנרים ארוכים

סט רוקים

סט טריקמים

3 רצועות 2רץ

2-3 רצועות 1רץ קשורות


מאמרים נוספים:

תחנות / פתרון תקלות / חילוץ מוביל / עוד שיטה לאיבטוח עצמי / שיטות הובלה / מאמרים על קשרים / קסדות / פרנדים / כללי פסילה

פרנדים

פרנדים

תחנות

זהו מאמר בעבודה, אנו מתנצלים על החלקים החסרים, אך הם יתווספו בקרוב.


תחנה היא למעשה כינוי לעגינה טובה במיוחד לאיבטוח בהובלה או לגלישה. תחנה בנויה בדרך כלל מעגינה מאסיבית כמו עץ או בולדר, או מחיבור של שתי אבני עיגון או יותר, עם חיבור שנותן חלוקת משקל וגיבוי בין כל העגינות.

באנגלית: belay, stance, station, pitch

בצרפתית: moulinette,

כללי

תחנה היא עגינה בטוחה לחלוטין. יש ארבע דרישות עיקריות על פיהן אנו בוחנים תחנה:

1. יתירות (גיבוי)

2. בטיחות

3. חלוקת עומס

4. אי התארכות

יתירות: בתחנה, בכל מקרה בו יש צורך, תהיה יותר מעגינה אחת. המקרים בהם אין צורך, הם המקרים בהם אין אפשרות לשיקול דעת מוטעה מצד בונה התחנה (עץ גדול, גשר ענק וכו).

בטיחות: המונח בטיחות כאן מתייחס לעומס המקסימאלי אותו תאלץ התחנה לשאת. נרצה שכל אחת מן העגינות בתחנה, לבדה, בעצמה, תוכל לשאת את העומס הזה. הרעיון הוא שלמרות שתמיד מנסים שכל אחת מן העגינות תהיה מספיק טובה לבדה, קורה לפעמים שעגינות נשלפות. מכיוון שעל פי עקרון היתירות יש לפחות עוד עגינה במערכת, הרי שהעגינה הגרועה מגובה. אבל במקרה כזה, על העגינה שנותרה לשאת את כל העומס.

חלוקת עומס:

חלוקת עומס היא התכונה ההבדל בין עגינה ותחנה

ההבדל העיקרי הוא שכל תחנה יכולה להיות עגינה, אבל לא כל עגינה יכולה לשמש כתחנה. ניתן להשוות על פי ארבע התכונות שהוזכרו למעלה.

תחנות גלישה

נתמקד, כמובן, בתחנות גולש אחרון ולא בתחנות להגלשת קבוצות. תה ככל תחנה אחרת, פרט לזה שהציוד בתחנה נשאר שם. כמובן שנעדיף להשאיר כמה שפחות ציוד.

תחנות לטופ-רופ

בתחנות לטופ-רופ יש סתירה פנימית. שיטת הטופ-רופ, לטפוס ולאיבטוח הינה פשוטה ביותר, אינה דורשת כמות רבה של ציוד ולא מיומנות גבוהה מצד המאבטח. התחנה לטופ-רופ, לעומת זאת, היא תחנה כמו כל תחנה אחרת ועליה לעמוד בדרישות מחמירות של חוזק ובטיחות. יתרה מזאת, בניגוד לתחנות אחרות, בהובלה למשל, ליד תחנה לטופ-רופ אין כמעט אף פעם אדם קרוב, והחבל תלוי עליה לעיתים קרובות זמן ארוך ומתחכך בסלע בדיוק באותו המקום (לפי הצעד הקשה במסלול, בו כולם נופלים שוב ושוב).

בתחנה לטופ-רופ הבנוייה אבני עיגון נקפיד להשתמש בשתי עגינות לפחות עם חלוקת משקל ביניהן.

טבעות הפוכות

טבעות מעבר לשפת המצוק

יש לגבות את החבל המועמס

תחנות בהובלה

חלוקת משקל

משתי עגינות טובות

משלוש עגינות טובות

מה קורה אם חלק מן העגינות אינן טובות?

קורדלט (cordelette)

מילה בצרפתית שמשמעותה חבל דק, חמוד כזה (משורש: corde, חבל בצרפתית, בתוספת הסיומת ette, סיומת של הקטנה). המונח קורדלט מתייחס לחבל דק וארוך (4-5 מ') הסגור כלולאה גדולה. אותו מונח משמש גם לתיאור אופן השימוש בקורדלט: חלוקת משקל רגילה, כפי שמתואר בסעיף הקודם, אך בתוספת של קשר בוהן או קשר שמונה היוצר מספר לולאות אליהן מתחברים. תחנה כזו אינה מאפשרת, אמנם, לקבל חלוקת משקל לכל כיוון אך יתרונה הגדול בכך שבמקרה שאחת מהעגינות נשלפת, היא מונעת מכה על אלו שנשארו.

מתי משתמשים בקורדלט

סוגי תחנות

תחנה מחבל ההובלה - חלוקת משקל

תחנה מחבל ההובלה - בחריץ אנכי

תחנות על בולטים

תחנה משני בולטים עם שרשרת

תחנה משני בולטים ללא שרשרת

תחנה משני בולטים רחוקים - באמצע פיץ'


עוד מאמרים:

רשימת ציוד לבוגרי קורסים / פתרון תקלות / חילוץ מוביל / עוד שיטה לאיבטוח עצמי / שיטות הובלה / מאמרים על קשרים / קסדות / פרנדים / כללי פסילה

פתרון תקלות / מיכה יניב

פתרון תקלות

מבוא

"פתרון תקלות על חבל" מוצג לפעמים בשם המקוצר "פתרון תקלות". זהו נושא רחב ביותר, וחשוב ביותר בעבודת חבל.

הכישורים של "לפתור תקלות" הינם חשובים ביותר לבטיחות ולהישרדות במתארים תלולים. כל מטפס (ומחלץ) בעל נסיון מכיר סיפורים והיה בעצמו במצבים בלתי צפויים בהם הוא נאלץ להתמודד על סיכון, תאונה או סיטואציה עם פוטנציאל לתאונה. היכולת להתמודד עם מצבים כאלה בהצלחה ולצאת מהם בחיים הינה, ללא ספק, חשובה.

המאמר הזה בנוי כך שהוא מציג תקלות אפייניות בתחילה, כלים בסיסיים ומתקדמים בהמשך, ותרגילים לדוגמה לסיום. מומלץ להקדיש את הזמן הנחוץ לכל אחד מן התרגילים ולהתקדם משליטה טובה בכל הכלים, אל התרגילים הבסיסיים ומשם אל המתקדמים. לאחר סוף המאמר מובאים מספר קישורים לאתרים עם מאמרים בנושאים קשורים.

והמלצה אחרונה לפני שנתחיל: אל תחשבו שפתרתם תרגיל, גם אם אתם יכולים לתאר לכם את שלבי הפתרון בראש, בעל פה. פתרו את התרגיל עצמו בפועל וכמעט תמיד יתברר (לפחות בנסיונות הראשונים) שיש הרבה ניואנסים עליהם לא חשבתם. בתיאוריה הכל יכול לעבוד, אבל למעשה...

תקלות לדוגמה

ניתן מספר מצבים לדוגמה שניתן לכנות אותם "תקלות על חבל". כמובן שדוגמאות אלו אינן מכסות את כל המצבים האפשריים, שמספרן עצום.

תקלות לדוגמה בגלישה

1. בזמן גלישה מתברר כי החבל אינו מגיע לקרקע.

2. בזמן גלישה מתברר כי החבל פסול.

3. על אחד הגולשים נפלה אבן והוא איבד את ההכרה ותלוי על החבל.

4. לאחד הגולשים נתפסה החולצה באמצעי החיכוך והוא אינו יודע מה לעשות.

5. בגלישה בנחל מתברר כי הגבים עמוקים מדי וצריך להעביר את התיקים בלי שיירטבו.

6. גלישה על אחד הפיצ'ים במסלול טיפוס נגמרת באויר - רחוק מן הקיר. 

תקלות לדוגמה בטיפוס

1. קטע קשה מדי באמצע המסלול, למוביל או לשני.

2. נפילה בשלילי מסתיימת רחוק מן הקיר.

3. נפילה בטרוורסה מסתיימת מחוץ למסלול.

4. המוביל נפל, ראשו נחבט בקיר והוא ללא הכרה.

5. אחד המטפסים הפיל את אמצעי החיכוך שלו.

עקרונות ראשונים

העברת עומס

נסיון לתת הגדרה כללית של תקלה יביא מיד למסקנה כי התקלה היא ש"העומס אינו במקום הנכון" ופתרון התקלה מתמצה ב"להעביר את העומס" לנקודה בה אנו רוצים אותו.

העומס

העומס תלוי בסיטואציה המדוייקת ויכול להיות משקל המחלץ, המחולץ, הגולש, המוביל, המתח על החבלים, הציוד וכל צירוף שלהם. העומס מעמיס מספר רב של חלקי מערכת לאורך מסלול ובסופו של דבר עובר לעגינה.

לדוגמה: בגלישה באבטחה עצמית עם אמצעי חיכוך ופרוסיק, העומס עובר באחת משתי דרכים:

1. בזמן גלישה מועמסים (מלמטה למעלה): הרתמה, הטבעת של אמצעי החיכוך ואמצעי החיכוך, החבל והעגינה.

2. כאשר הפרוסיק ננעל מועמסים: הרתמה, הטבעת של הפרוסיק והפרוסיק, החבל והעגינה.

בזמן שנתיב כלשהו מועמס, אין אפשרות לנתק אף אחד ממרכיביו. אם ברצוננו להוציא את אמצעי החיכוך מן המערכת (כדי להעביר אותו אל מתחת לקשר, למשל) יש להעביר את העומס למשהו אחר - למשל לפרוסיק).

במקרים נדירים יתחלק העומס על אמצעי החיכוך והפרוסיק וכל מרכיבי המערכת יהיו בעומס. כמובן שמצב זה אינו רצוי, כי אז אין אפשרות לערוך שום שינוי במערכת.

מסלול העומס

חשוב להבין את המסלול בו עובר העומס לעגינה. רק כך ניתן להתחבר למסלול זה בין האלמנט נושא העומס ובין העגינה, בד"כ, מעל האלמנט נושא העומס, כך שהעומס אכן יעבור למקום אחר.

טעות נפוצה, למשל, היא נסיון להתרומם על פרוסיק המחובר לחבל מתחת לרתמה. החבל מתחת לרתמה תלוי על הרתמה, כך שהפרוסיק, מתחת לרתמה, בכל מקרה יהיה תלוי על הרתמה ובכל מקרה לא יירד ממנה העומס.

שיחרור עומס

שיחרור עומס משמעותו למעשה - העמסת חלק אחר במערכת. אנו משתדלים בכל חיבור נוסף שעתיד להיות מועמס, לדאוג לכך שניתן יהיה לשחרר ממנו את העומס. קשר, לדוגמה, אינו חיבור כזה. לולאה המקבלת עומס, צריך להרים את העומס כדי להתיר את הלולאה. אמצעי חיכוך מועמס מאפשר להזרים חבל דרכו ולהעביר את העומס למרכיב אחר במערכת.

קיימים מספר חיבורים שמאפשרים שחרור עומס: אמצעי חיכוך, קשר מחליק תחת עומס (כמו פרוסיק צרפתי) וקשר או רצועה וסכין. כמובן שסכין אינו מאפשר שיחרור מבוקר של עומס, אלא רק בבת אחת.

שימוש נכון בכל המשאבים

ניתן לחלק את "כל המשאבים" לשני חלקים. הראשון הוא הציוד שיש באותו רגע, ואם להיות יותר מדוייק בהגדרה: הכרת הציוד. מטפס טוב יידע להשתמש בציוד שלו בדרכים שלא להן יוצר, והן תהיינה בטיחותיות בכל מקרה.

החלק השני הוא כל מה שאינו ציוד: כוח, שרוכי הנעליים, הרצועה של השעון, פיצ'רים בסלע, סכין, מפתחות וכל דבר אחר.

יש סיפור על מטפס צרפתי שהיה באמצע מסלול בולטים ארוך, והשתמש בזנב הפרה שלו לבניית תחנה. הוא העביר את הרצועה דרך הבולטים, ללא טבעות, ואת הטבעת חיבר לרתמה ונעל אותה. כשרצה לצאת מן התחנה גילה כי הטבעת ננעלה כך שלא יכול היה לפתוח אותה. צבת (פלייר) היה יכול לפתור את הבעייה, אבל לא היה לו פלייר. בסופו של דבר הוא פירק את הפין של הרצועה של השעון שלו ובמשך שלוש שעות ניסר את הרצועה עד שהשתחרר.

ניתן שלוש דוגמאות של שימוש במשאבים שאינם ציוד:

שימוש בכוח

כמובן שזהו כלי שימושי יותר לאנשים חזקים ופחות לחלשים. כל אחד מאיתנו משתמש בכוח כל הזמן וישנם מצבים בהם הפעלה של מאמץ מרוכז, בנקודה הנכונה, בזמן הנכון ובכיוון הנכון עשוייה לתת תוצאה טובה ומהירה ובכך לחסוך זמן בפתרון התקלה. חשוב לשים לב, עם זאת שלא לבזבז את כל הכוח על נסיון לפתור את התקלה, שהרי אם הנסיון הזה לא יצליח, כבר לא יישאר כוח לנסות שום פתרון אחר. אם אתה לא מנוסה ואינך בטוח כמה כוח דרוש לשם כך, אולי כדאי לחשוב שוב ולתכנן טוב יותר.

זכור, לא רק בידיים יש כוח, שימוש נכון בכל הגוף יכול לתת דחיפה או משיכה חזקות בהרבה. שימוש נכון בכיוון הפעלת הכוח, ברגליים ובגב מוסיף עוצמה ויעילות. הדרך למצוא את המצב היעיל ביותר היא לנסות שוב ושוב ורצוי, עם הדרכה מתאימה.

שימוש בסכין

סכין הינו כלי חשוב מאד, שמומלץ לכל מטפס היוצא למסלולים ארוכים לשאת עימו, וכמובן שלכל מדריך (גלישה או טיפוס). בעזרת סכין ניתן במקרים רבים לקצר את הזמן הדרוש לפתרון תקלות. סכין הוא גם (מאותו השורש) מסוכן. את ההחלטה לחתוך יש לקבל מתוך יישוב הדעת, ולאחר ניתוח מדוקדק של המצב.

גם לאחר שנתקבלה החלטה כזו יש לתכנן את החיתוך עצמו כך שהסכין לא יתקרב לחבלים אחרים או פריטי ציוד אחרים.

לפעמים הבעייה מהווה חלק מן הפתרון

זו אינה בדיחה. נסביר זאת על ידי דוגמה:

במעבר קשר בגלישה, הקשר עצמו מהווה התעבות על החבל. התעבות המונעת מעבר של כל מיני דברים לאורך החבל - זו הבעייה.

אפשר להשתמש בקשר בדרך לפתרון הבעיה למשל: אמצעי חיכוך שמעל לקשר, אינו צריך נעילה. הרי אין סיכוי שהוא יעבור דרך הקשר. יש כאן כבר משהו הדומה לנעילה...

ועוד: אם צריך מדרגה כדי להתרומם ולהוריד עומס (מפרוסיק, מאמצעי החיכוך וכו') אין צורך במדרגה ממש. כל רצועה סביב החבל, מעל הקשר, תתקע עליו ותוכל לשמש כמדרגה.

מבחן התוצאה

במבחן התוצאה יש שני מרכיבים: בטיחות ויעילות.

אם עברת על כללי הבטיחות בזמן פתרון תקלה, הרי שהפתרון לא היה טוב מספיק.

אם פתרת את התקלה, אך עשית זאת בזמן לא סביר (מעבר קשר בגלישה בשעה, חילוץ מוביל תוך יומיים, בניית אומגה לציוד תוך שבוע) הרי שהפתרון אינו טוב מספיק.

נדגיש: הדרך עצמה, בה פתרת את התקלה אינה חשובה לא ברמת הפרטים הקטנים (שימוש בפרוסיק צרפתי או בפרוסיק רגיל, למשל) ולא ברמת השיטה הכללית וסדר הפעולות.

לדוגמה: ניתן לבצע מעבר קשר בגלישה כך שקודם יעבור אמצעי החיכוך את הקשר ואח"כ הפרוסיק, וגם להיפך.

ודוגמה נוספת: ניתן להוריד עומס מן הרתמה על ידי הרמה, על ידי שיחרור חבל באמצעי החיכוך, ועל ידי חיתוך של הרצועה הנושאת את העומס בסכין.

בטיחות

כללי הבטיחות המתוארים כאן נובעים מתוך הגיון מוכר: אנו מגבים כל מה שעלול לכשול. מכיוון שמרבית התאונות נגרמות בגלל שימוש לא נכון בציוד, הערכה לא נכונה של המצב או טעות אנוש אחרת, הרי שכלל הבטיחות החשוב ביותר הוא:

חיבור לשתי נקודות

אנו משתדלים תמיד להיות מחוברים לשתי נקודות לפחות. אם רוצים לנטרל או לפרק נקודת חיבור אחת, הרי שלפני שעושים זאת יש לחבר נקודה אחרת (שלישית).

שתי דוגמאות:

בגלישה נשתמש במערכת אבטחה: חבל ואמצעי חיכוך נפרדים ומאבטח, במקרה של אבטחה מלמעלה, או אבטחה על ידי פרוסיק או אמצעי אחר בגלישה באבטחה עצמית.

בטיפוס פרוסיקים נשתמש באבטחה של פרוסיק נוסף, ארוך יותר מזה המחובר לרתמה והלוקח את העומס.

בדיקה חוזרת

לפני שנעבור ממצב למצב, לפני שננתק נקודת חיבור מסויימת, נקפיד לבדוק שוב אם זוהי הפעולה הנכונה, ובזמן הנכון. על הבדיקה החוזרת להיעשות מתוך תשומת לב לכל הפרטים ויש להקפיד להשקיע בבדיקה את כל הזמן הדרוש. באופן פרדוקסאלי, הקפדה על בדיקה חוזרת חשובה בעיקר כאשר נמצאים במצב חירום וכל שניה חשובה. דווקא אז, יש נטיה "לעגל פינות" וחשוב לשים לב לכל מהלך, במיוחד כאשר מחליטים לחסוך זמן על ידי פעולה אגרסיבית: משיכה חזקה, נפילה קטנה או חיתוך של רצועה, למשל.

בטיחות בהעברת עומס

יש להשתדל להעביר את העומס לרכיב במערכת שצריך להיות מועמס, לפני שמנתקים את המכשיר עליו היה העומס לפני כן. במיוחד אמורים הדברים בטבעות הקלפה בתחנות, בטבעות לא ננעלות וכו'.

דוגמה פשוטה: בהעברת החבל בטבעת לא נפתחת (מיילון, למשל) בתחנה בסוף מסלול הובלה ספורטיבי, יש להעביר את העומס לחבל לפני שמנתקים את זנב הפרה מן התחנה.

לא נכון, על פי התפיסה המקובלת, לחבר את החבל לרתמה, ולפני שהוא מועמס, למשוך ביד אחת את התחנה ולנתק את זנב הפרה. במצב כזה אין עומס על החבל ואם הוא לא מחובר נכון, ברגע שהוא יועמס תקרה תאונה.

כלים בסיסיים

הכלים המתוארים כאן הינם חיוניים לפתרון כל תקלה, גם הפשוטה ביותר. אין כאן תיאור של אילתורים מוכרים: קשר איטלקי, רתמות מרצועה, רתמה מקצה חבל, אמצעי חיכוך הבנוי מטבעות וכו'. גם אלה משמשים ככלים בסיסיים בפתרון תקלות. במאמר זה יש נגיעה בעקרונות וכלים מתקדמים יותר.

נעילת אמצעי חיכוך

נעילת אמצעי חיכוך מאפשרת לגולש או למאבטח לקבוע את אמצעי החיכוך באותה נקודה על החבל ללא אפשרות זרימה של החבל דרכו. במצב זה אין צורך לאחוז את החבל מאחורי אמצעי החיכוך וניתן להשתמש בשתי הידיים לעבודה.

נעילה על הרגל

עד השנים האחרונות היה נהוג ללמד נעילה של אמצעי חיכוך באמצעות ליפוף החבל סביב הירך מספר פעמים. נעילה זו הוגדרה: "נעילה לזמן קצר" והוסבר כי היא טובה לביצוע פעולה קצרה לה נדרשות שתי ידיים. הסכנה בנעילה כזו לזמן ארוך היא שהיא עוצרת את זרימת הדם לרגל ועלולה לגרום לנזקים ארוכי טווח: חוסר תפקוד של הרגל לאחר מספר דקות ונמק לאחר מספר שעות.

לשיטה זו שני חסרונות מובהקים:

1. אם הפעולה מתארכת, אפילו במעט, יש לנעול את אמצעי החיכוך בצורה אחרת ויוצא שבמקום לחסוך זמן, בוזבז זמן. לרובינו קשה להעריך מראש כמה זמן יצטרך החבל להישאר נעול ולכן כדאי מראש לנעול על אמצעי החיכוך (הסעיף הבא). זה מומלץ תמיד למתחילים וברוב המקרים גם למתקדמים.

2. הנעילה על הרגל מגבילה את התנועה. המקרה הברור הוא של מאבטח של מוביל שנפל והוא רוצה לנעול את אמצעי החיכוך כדי ללכת לקרוא לעזרה (או להגיע לתיק כדי להוציא את הטלפון הסלולרי). ברור שנעילה על הרגל תמנע תנועה כזו.

המקרים הפחות ברורים הם באוויר: נעילה על הרגל משאירה אורך של חבל בין אמצעי החיכוך לרגל. כל תנועה עלולה לקצר אורך חבל זה והחבל יזרום קצת לתוך אמצעי החיכוך. מצב כזה עלול ליצור בעיה אם המיקום של אמצעי החיכוך הוא חשוב (כמעט בכל תקלה) וחשוב יותר - הוא מגביל את תנועתו של כל הגוף.

נעילה על אמצעי החיכוך

נעילה על אמצעי החיכוך מבוססת על קיבוע של ה"שבירה" בחבל בנקודה בה הוא יוצא מאמצעי החיכוך. למעשה, אנו מחפשים "משהו" שיחזיק שם את החבל, במקום היד. נבדיל בין שני מקרים בגלישה (באיבטוח - בדיוק אותו הדבר עם ההמרה המתאימה בין רתמה לעגינה...). אם אמצעי החיכוך הוא גבוה, ומתחתיו מחובר פרוסיק קצר לאבטחה עצמית ניתן לנעול בעזרת:

פרוסיק מתחת לאמצעי החיכוך

הפרוסיק הקצר המחובר לרתמה, ומחובר לחבל מתחת לאמצעי החיכוך יכול למלא את מקומה של היד. מכיוון שהכוח הנדרש על מנת לעצור בגלישה הוא כזה שיד אחת יכולה להפעיל, ברור כי פרוסיק רגיל יכול לשאת עומס כזה. מצד שני, פרוסיקים מחליקים לפעמים וכדי למנוע זאת, כדאי לקשור קשר (לולאת שמונה, לולאת בוהן או פרפר אלפיני מקובלים במקרה זה) על החבל מתחת לפרוסיק.

אם אמצעי החיכוך נמוך, צריך לנעול בעזרת:

קשר על אמצעי החיכוך

זוהי הנעילה הקלאסית והנלמדת בכל הקורסים. כדי לנעול נעילה כזו מעבירים את החבל בטבעת אליה מחובר אמצעי החיכוך. עם הלולאה שנוצרת בצד השני של הטבעת קושרים שתי חצאי קביעות סביב החבל מעל אמצעי החיכוך. זה דומה לקשר סייסים, רק עםתוספת של עוד חצי-קביעה.

סידור זה ניתן להתיר גם תחת עומס ואם הוא מהודק היטב, הוא מהווה נעילה מצויינת.

נעילה על קשר איטלקי

נעילה על קשר איטלקי נעשית בדומה לנעילת אמצעי חיכוך, אבל בלי להעביר את החבל בטבעת קודם. בחינה של קשר איטלקי תגלה שהחבל כבר עובר דרך הטבעת והעברה שלו בחזרה תקטין את כמות החיכוך שהוא מספק, והרי זה הפוך מהתוצאה המבוקשת.

כדי לנעול קשר איטלקי לוקחים לולאה גדולה בחבל, מיד מתחת לטבעת וקושרים שתי חצאי קביעות סביב החבל מעל אמצעי החיכוך.

לולאה לגיבוי

אחד הכלים הפשוטים שיש לנו הוא קשר בחבל, בנוסף לכל חיבור אחר שיש לנו. לולאת בוהן, שמונה או פרפר על החבל הרפוי מתחתינו מספקת נקודת חיבור פשוטה, קבועה ויציבה, שהסיכוי לטעות בה הינו קטן ביותר. לאחר שקשרנו לולאה בחבל מטר וחצי-שניים מתחת לנקודת התלייה שלנו, ניתן לעבוד ללא חשש עם נקודה נוספת, ללא צורך בחיבור שלישי.

קשרים מתקדמים

קשר סייסים

קשר סייסים הוא למעשה שורה של קביעות בחבל, לרוב מספר חצאי קביעה המוסיפים חיכוך במידת הצורך כך שהחבל לא יחליק. קשר כזה ניתן לשחרור מרחוק.

קשר מרינר

קשר מרינר הינו נעילה על חבל העובר בטבעת מספר פעמים. מקובל לקשור קשר מרינר עם קשר איטלקי הנקשר על טבעת בקצהו של פרוסיק ארוך. זהו קשר הניתן לשחרור תחת עומס.

קשרי פרוסיק נוספים:

קשר בכמן

קשר בכמן, כידוע, הוא קשר פרוסיק הנקשר סביב החבל וסביב טבעת. משיכה בפרוסיק נועלת את הקשר, משיכה בטבעת, לשני הכיוונים, משחררת אותו והוא יכול להחליק לאורך החבל. תכונה זו יכולה להיות שימושית לשליטה מרחוק באלחוזר.

קשר פרוסיק צרפתי

שם ישראלי לקשר הנקשר סביב החבל ומבוסס על קשר זנב כלב (dog's tail). קיימת גירסה נוספת לאותו הקשר, דומה מאד בתפקוד, שהיא זו המוכרת בשם french prusik knot.

קשר פרוסיק בעזרת החבל 1

קשר זה דומה לקלמהייסט או להיידן, רק שהוא נקשר בעזרת החבל עצמו. בגלל שמדובר באותו קוטר חבל (באותו החבל, בעצם) דרושים יותר ליפופים כדי שהוא לא יחליק בקלות. זהו קשר מצויין, ויוצאים ממנו שני חבלים, אחד נועל את הקשר על החבל, והשני משחרר אותו ומושך אותו למטה.

קשר פרוסיק בעזרת החבל 2

זהו קשר המבוסס על קשר זנב כלב (dog's tail). גם כאן, יש צורך במספר רב של הצלבות כדי שהקשר לא יחליק, אבל זה עובד.

כלים מתקדמים

שימוש בחבל עצמו

כדאי לזכור כי (כמעט) תמיד יש לנו כמות גדולה של חבל מתחת לאמצעי החיכוך. בחבל זה ניתן להשתמש להרמה, לאיבטוח, אפשר ליצור ממנו לולאות לשימוש כפרוסיקים, מדרגות לרגל וכו'.

מערכת הרמה פשוטה

מערכות הרמה פשוטות הן כלי חזק מאד. מערכות הרמה בסיסיות הן מסוג גלגלת תחתונה (רווח כוח 2) או מסוג z (רווח כוח 3). שתיהן יעילות מאד ורצוי להכיר אותן ואת תפקודיהן במצבים שונים.

טיפוס פרוסיקים

טיפוס פרוסיקים מתבצע על ידי שימוש בשני פרוסיקים, אחד לרתמה והאחר כמדרגה לרגל. דריכה על המדרגה מורידה את העומס מהפרוסיק המחובר לרתמה, ואפשר להרים אותו. ישיבה ברתמה מורידה את העומס מן המדרגה ואפשר להרים אתה

אילתורים נוספים

שימוש בשטיכט כדי לדחוף פרוסיקים

שטיכט מוכר לנו כאמצעי חיכוך. שני הפתחים בהם עובר החבל בשטיכט, אינם גדולים בהרבה מקוטר החבל. כלומר, אם יהיה על החבל פרוסיק, השטיכט ידחוף אותו על החבל. חבל העובר בשטיכט ובטבעת, אין לו כמעט חיכוך בשני הצדדים עם השטיכט, והוא למעשה מתחכך רק בטבעת. ניתן ליצור בצורה זו אלחוזר פשוט ויעיל, כך שבכיוון אחד הפרוסיק יעצור את החבל, ובכיוון השני השטיכט ימנע מהפרוסיק לעבור בטבעת/גלגלת.

שיחרור פרוסיק מרחוק

על ידי שימוש בקשר בכמן, ניתן לשחרר פרוסיק מרחוק. לקשר בכמן, כזכור, שני מרכיבים: פרוסיק וטבעת. משיכה בפרוסיק תנעל את הבכמן. משיכה בטבעת תמשוך את הבכמן לאורך החבל. ודרך אגב: זה עובד לשני הכיוונים, כלומר, אפשר למשוך את הבכמן גם בכיוון הנעילה וגם נגד כיוון הנעילה. כדאי לבדוק באיזה כיוון זה עובד טוב יותר.

דרך נוספת היא להשתמש בקשר פרוסיק העשוי מהחבל עצמו. ניתן לבנות אותו כך שקצה אחד של החבל נועל את הקשר והאחר משחרר אותו.

איך מחברים הכל

אין דרך אחת לחבר הכל. פתרון תקלות הוא שימוש יצירתי בכל הכלים שתוארו למעלה ועוד רבים כמוהם.

רשימת תרגילים לדוגמה

תרגילים בסיסיים

תרגילים על משטח עבודה

הרמת משקל כבד.

מעבר קשר בעמדת גלישה.

מעבר קשר בעמדת משלף.

מעברי קשרים במקביל בשתי עמדות משלף, כאשר שתי העגינות בעומס כל הזמן.

החלפת אמצעי החיכוך בין חבל הגלישה (אמצעי חיכוך אחורי) וחבל האבטחה.

מעבר קשר במערכת הרמה.

תרגילים באויר

טיפוס על החבל עם פרוסיק אחד בלבד

מעבר קשר בגלישה

מעבר קשר בגלישה עם יד אחת. התרגיל כולל בניית התחנה, פרישת החבלים וכו'.

מעבר קשר בטיפוס על חבל.

מעבר קשר עם הגבלה בכמות הציוד. ניתן להוריד את כמות הציוד בהדרגה עד שמצליחים לבצע עם פרוסיק אחד ושתי טבעות, טבעת אחת בלבד, אמצעי חיכוך בלבד.

חילוץ גולש על חבל אחד, התלוי על החבל השני על הפרוסיק שלו.

חילוץ גולש על חבל כפול (כמו גולש אחרון), התלוי על הפרוסיק שלו.

חילוץ גולש על חבל אחד, התלוי על חבל הגלישה ואמצעי החיכוך שלו תקוע על קשר (עם שמינית, עם שטיכט).

חילוץ גולש על חבל כפול, התלוי על חבל הגלישה ואמצעי החיכוך שלו תקוע על קשר (עם שמינית, עם שטיכט).

חילוץ גולש באבטחה מלמעלה, התלוי על חבל הגלישה ואמצעי החיכוך שלו תקוע על קשר, ללא חבלים נוספים.

חילוץ גולש התלוי על חבל ומעבר קשר ביחד איתו.

חילוץ גולש התלוי על חבל, כאשר חבלי המחלץ מגיעים עד הגולש אך אינם מגיעים לרצפה.

חילוץ גולש התלוי על חבל, בכיוון למעלה, כל העבודה באוויר.

הזזת רכב כבד ממקומו ע"י מערכות הכפלת כוח.

תרגילים מתקדמים

חילוץ גולש הנעול על אביזר חיכוך עקב מתיחת חבלי הגלישה ליצירת אומגה.

חילוץ גולש הנעול באוויר ע"י מתיחה למספר כיוונים.

הורדת גולש תקוע ע"י בניית מערכת שתאפשר להורידו מהקרקע אחרי שהמחלץ ירד לקרקע.

מעבר מעוק מצד לצד באוויר בלי לגעת ברצפה תוך השארת מינימום ציוד בצד הראשון (מותר לעבור פעם אחת מסביב).

חילוץ מוביל שנפל ותלוי במרחק למעלה ממחצית אורך החבל מן המאבטח. על חבל כפול, על חבל יחיד, מספר פיצ'ים.

בניית אומגה (יש ללמד את בעיות העומס באומגה ושיקולים להכנסת פיוז במערכת) ושליפת משקולת ממדף בלי לגעת במצוק.

מתיחת חבל בגובה חצי מטר עד מטר מהרצפה, כך שאפשר לעבור עליו בלי לגעת ברצפה.

חילוץ פצוע בשיטת Y בעבודה אישית, בלי לגעת ברצפה (מלבד לקשירת החבלים למטה).

סיכום

מאמר זה אינו בא לתת פתרונות למצבים מסויימים, אלא מנסה לתאר את הכלים הבסיסיים והמתקדמים והעקרונות החשובים המשמשים בפתרון תקלות. אין המאמר הזה בא במקום אימון ותרגול ואלו הכרחיים בכל מקרה כדי להגיע להבנה ויכולת ביצוע. בגוף המאמר ניתנו מעט דוגמאות במקומות רלוונטיים.

כדאי לתרגל את כל אחד מן הכלים בנפרד, לפני שמנסים לשלב אותם בפתרון בעיה שלמה. כדאי גם לא לנסות לפתור תקלות בפעם הראשונה כאשר מתרחשת תאונה...

תרגול פתרון של תקלות כדאי שייתבצע בהשגחה של מדריך, לפחות בפעמים הראשונות. בחלקו האחרון של המאמר ניתנת סדרה של תרגילים המסודרים (פחות או יותר) על פי הקושי - מן הקל אל הכבד. חלק מן התרגילים אינם מתארים סיטואציה מציאותית וכל מטרתם לאמן את יכולת החשיבה, הניתוח, ההבנה והאילתור ובכך לשפר את כישורי פתרון התקלות, והרי זה כל העניין.

ואחרון, כפי שכבר נזכר, אין דומה פתרון של תרגיל בתיאוריה,לפתרונו בפועל. אל תחשבו שפתרתם תרגיל, גם אם דמיינתם את שלבי הפתרון שלב אחר שלב. פתרו את התרגיל עצמו בפועל וכמעט תמיד יתברר (לפחות בנסיונות הראשונים) שיש הרבה ניואנסים עליהם לא חשבתם. בתיאוריה הכל יכול לעבוד, אבל למעשה...

בהצלחה


אה, כן, יש עוד המון חומר ברשת.הנה כמה לינקים:

אתר המראה איך בדיוק קושרים חלק מן הקשרים שנזכרו כאן

עוד אתר הדרכה בנושא קשרים

גלישה באבטחה עצמית

מעבר קשר בגלישה

אמצעי חיכוך מאולתרים

השוואה בין קשרי פרוסיק שונים

שיטות טיפוס על חבל

מאמר בעברית על חילוץ מוביל בחבל יחיד

ולסיכום של הכל:

מאמר בחמישה חלקים על פתרון תקלות וחילוץ


ועכשיו, באמת בהצלחה


עוד מאמרים: רשימת ציוד לבוגרי קורסים / תחנות / חילוץ מוביל / עוד שיטה לאיבטוח עצמי / שיטות הובלה / מאמרים על קשרים / קסדות / פרנדים / כללי פסילה

חילוץ מוביל / מיכה יניב

מאמר זה מתאר פתרון למקרה בו המוביל נפל ונפגע. הפתרון המתואר כאן הוא לזוג המוביל בחבל יחיד (single rope). העיקרון הכללי הוא לטפס אל המוביל, לשחרר את חבל ההובלה ולהשתמש בו לגלישה עד למטה.

מבוא

המאמר מתאר פתרון למצב בו המוביל נפל, איבד את הכרתו ויש לחלצו, כאשר בן הזוג שלו (אתה), הוא היחיד בסביבה ועליו מוטלת עבודת החילוץ. ברור, שכאשר המוביל תלוי על עגינה קרובה (שהיא במרחק הקטן מחצי אורך החבל מן התחנה), יש באפשרותך להוריד אותו עד לתחנה בה אתה נמצא, ולהמשיך בגלישה משם.

כאשר העגינה האחרונה, עליה תלוי המוביל, רחוקה יותר מחצי אורך החבל, מתעוררת בעיה ופתרון אפשרי שלה מתואר כאן. זהו פתרון כללי המתאים למצב הקשה ביותר, ובד"כ מספיק להשתמש רק בחלק מן השלבים המתוארים כאן, על פי הצורך. בכל מקרה עדיף להזעיק עזרה ולקרוא לצוות חילוץ אם אפשר.

שלב א: היחלצות מעיגון

אם אמצעי החיכוך נמצא על עגינה נפרדת (על התחנה, למשל), נעילת נעילת אמצעי החיכוך תספיק. אם המוביל תלוי על אמצעי החיכוך המחובר ישירות לרתמה שלך, עליך לנעול את אמצעי החיכוך ולהעביר את העומס לרצועה (או פרוסיק) העוקפת אותך, המאבטח, ומחברת את חבל ההובלה ישירות לעגינה. כדאי להשתמש באמצעי המאפשר שחרור תחת עומס כגון קשר מרינר או קשר פרוסיק צרפתי. באופן כללי מומלץ להחזיר את אמצעי החיכוך כך שהפצוע לא יהיה תלוי רק על פרוסיק.

חשוב לשים לב כי העגינות בתחנה יכולות לשאת עומס בכיוון הנכון. בדרך כלל יהיה הכיוון בחילוץ כלפי מעלה, הפוך מכיוונן של עגינות "רגילות".

שלב ב: טיפוס אל המוביל

הטיפוס אל המוביל יכול להיות בכל דרך שהיא. טיפוס חפשי עם אבטחה עצמית (פרוסיק, שנט, ג'ומר וכו'), עדיף על טיפוס על החבל במקרה זה כדי לא להעמיס את העגינה עליה תלוי המוביל. במקרה שאין אפשרות כזו (אם המסלול קשה מדי, למשל), עליך להגיע אל המוביל בטיפוס על החבל (כנ"ל: פרוסיקים, גו'מרים וכו'). כשהגעת אל המוביל עליך לבדוק את העגינה עליה הוא תלוי ולשפר אותה לפי הצורך, כך שלא תהיה סכנה של נפילה נוספת. לאחר מכן בדוק את מצבו של המוביל וטפל בו טיפול ראשוני במידת האפשר (חוסם עורקים או כל דבר דחוף אחר).

כעת, עליך לשחרר את החבל כדי שתוכל להשתמש בו לגלישה מן המסלול. לשם כך עליך לתלות את המוביל על העגינה ולחבר אליה את החבל בנפרד. רצוי שתליית המוביל על העגינה תיעשה בעזרת קשר מרינר, כך שאפשר יהיה לאחר מכן להתיר את החיבור הזה תחת עומס.

שלב ג: שחרור החבל והכנתו לגלישה

רד למטה, אם בגלישה על החבל, או בטיפוס עליו (פרוסיקים). בהגיעך אל התחנה שחרר ממנה את החבל, פרק אותה וטפס בחזרה אל המוביל, תוך איסוף העגינות בדרך (ניקוי המסלול).

שלב ד: גלישה

העבר את מרכז החבל בעיגון וגלוש עם הפצוע בצורה הבאה: מאמצעי החיכוך המחובר לחבל, הוצא שתי רצועות, שאחת מהן תתחבר אל הפצוע, והשניה אליך. על אמצעי החיכוך להיות בגובה העיניים שלך, ועל רגלי הפצוע להיות מעט גבוהות מרגלי המחלץ (גלישה עם אמצעי חיכוך גבוה). אם המסלול אינו שלילי, כדאי שהפצוע יהיה על גב המחלץ ואז צריך להצמיד אותו לגב בעזרת רצועה ארוכה נוספת. גלוש עם הפצוע עד לקצה החבל, נעל את אמצעי החיכוך, בנה עיגון, התחבר אליו, משוך את החבל אליך, העבר אותו בעיגון וגלוש הלאה. המשך כך עד הקרקע.

זכור כי בגלישת מולטי-פיץ', החבל נוטה להתקע בגלל חיכוך יתר בעגינות ועל הסלע ולעיתים קרובות קשה למשוך אותו מן התחנה הבאה. במהלך חילוץ חבל תקוע מהווה בעיה קשה אף יותר, ויש לנקוט את כל האמצעים כדי למנוע מצב כזה. כדאי כמעט תמיד להשאיר טבעת בעגינת הגלישה, כדי להפחית את החיכוך. לפעמים יש להשאיר גם רצועה להארכה כך שהחבל לא יעבור על שפת מדף או מדרגה (במיוחד בחבל כפול, שיש בו קשר באמצע המגדיל את סיכויי התקיעה).

דגשים נוספים

חשוב לזכור שבכל מקרה אסור לקחת סיכונים, ולמחלץ אסור להפגע בזמן החילוץ, כי אז ישנם שני פצועים בשטח, ללא אנשים נוספים היכולים לעזור או לקרוא לצוות חילוץ.

בכל מקרה בו יש אפשרות להזעיק צוות חילוץ תוך זמן סביר (מספר שעות), זהו הפתרון העדיף. בתחומי הארץ זהו תמיד הפתרון הבטוח והטוב ביותר.

הפתרון המתואר כאן הוא כללי ומסובך, יחסית. כפי שכבר נאמר, ייתכנו פתרונות פשוטים יותר במצבים שונים (למשל כאשר מטפסים בחבל כפול). בכל מקרה, יש לשקול את האפשרויות ולבחור בפתרון הבטוח והמהיר ביותר.


מבוסס על מאמרו של דניאל פייקס ז"ל שנפל אל מותו בקיץ 1989 באלפים הצרפתיים.

המאמר המקורי פורסם לראשונה בעלון המועדון האלפיני בקיץ 1993.


לקריאה נוספת:

מאמר בחמישה חלקים על פתרון תקלות וחילוץ


עוד מאמרים: רשימת ציוד לבוגרי קורסים / תחנות / פתרון תקלות / עוד שיטה לאיבטוח עצמי / שיטות הובלה / מאמרים על קשרים / קסדות / פרנדים / כללי פסילה

עוד שיטה לאיבטוח עצמי / אנדריאה ענתי

תיאור כללי

רבות סופר, ורבות נכתב, על אבטוח עצמי (self belay). קיימים מכשירים מיוחדים לשם כך; אלה שבעת שימושם אסור לך להתהפך "ראש מטה", אלה שחייבים שימוש בחבל נוסף, ואלה שטובים רק לאימונים ולא לטיפוס אמיתי כי מחייבים עגינה מלמעלה, כמו ב-top rope. וכמובן ישנו אבטוח עצמי שאינן דורשות מכשיר מיוחד אלא רק ציוד מקובל בטיפוס (טבעות, פרוסיקים, רתמת חזה, שטיכט), כל אחת ויתרונותיה, כל אחת וחסרונותיה. בטיפוס באיבטוח עצמי במסלולים ארוכים|מסלול ארוך, בדרך כלל, צריך לטפס כל פיץ' שלוש פעמים: מעלה, מטה ועוד פעם מעלה. לא תענוג גדול למי שהתכוון לטפס לשם הנאה.

מה שמובא בשורות אלו הוא סידור איבטוח עצמי שמתאים במיוחד למטרה ספציפית: ללימוד ההובלה של פיץ' מסויים, מה שנקרא באנגלית red pointing, כולל הנחת העגינות, בחינתן ובדיקתן.

כותב שורות אלה הוא במקרה "red pointer" מובהק. לא פעם ריחמתי על בן (או בת) זוגי לטיפוס, שנאלץ להחזיק את החבל ביד משך שעות כשאני מנסה ומחליף כל מיני עגינות וכיווניהן, בוחן אפשרויות ומנסה שוב, וכל העת בן הזוג בודאי נשבע בלבו שזו לו הפעם האחרונה שהוא מסכים לצאת אתי ליום טיפוס כלשהו. על מנת למנוע אי-נעימות מעין זו מחברי לטיפוס, ניסיתי את השיטה המובאת להלן. ואלה עיקרי השיטה:

בנו עגינה טובה בבסיס המסלול, וגם עגינה טובה בראש המסלול (כמו ב-top rope), וקשרו ביניהן חבל הובלה רפה (אנכי, בד"כ), כך שהעודף בחבל יהיה 60 ס"מ בקירוב. לביקור עצמית: במצב זה, אם אתם לוקחים בידיכם לולאה מהחבל, אורך  הלולאה יהיה 30 ס"מ לכל היותר.

העבירו את החבל, חופשי, בטבעת הננעלת הראשית של רתמתכם, והתחילו לטפס תוך הנחת עגינות ואבני עיגון כמו בהובלה רגילה, כשאתם מקליפים את קטע החבל היורד, זה שקשור לבסיס המסלול. איש לא מאבטח אתכם, אבל בכל שלב בטיפוס, במקרה של נפילה, אתם נעצרים 30 ס"מ מתחת לעגינה האחרונה שהנחתם.

יש לשים לב במיוחד לעגינה שבבסיס המסלול, ולא לשכוח שמבחינת חוזק ובטיחות דינה כדין עגינה לסגנונות בטיפוס טופ-רופ (כפולה או משולשת, עם חלוקת מתח, וכו') ובנוסף - עליה להחזיק גם כלפי מעלה, למקרה של נפילה, וגם כלפי מטה שמא תישלף תחת משקלה העצמי.

כמובן, השיטה מתאימה לא רק ללימוד ההובלה של מסלול, אלא גם למקרים שבהם אין לך בן זוג. מבחינה בטיחותית יש לשיטה המוצעת כמה יתרונות וכמה חסרונות בהשוואה להובלה רגילה.

יתרונות

1 - בכל שלב, אם אתם נופלים, החבל כולו סופג את האנרגיה של הנפילה, ולכן מקדם הנפילה לעולם אינו חמור, אף לא בראשית הפיץ'. בהובלה רגילה, בראשית הפיץ', יש להיזהר במיוחד מנפילה בעלת מקדם נפילה גבוה, ורק בהמשך, ככל שאתם מתקדמים במעלה הפיץ', סכנה זו הולכת ופוחתת.

2 - ללא כל קשר עם המרחק שלכם מעל לעגינתכם האחרונה, במקרה של נפילה אתם תמיד נעצרים 30 ס"מ מתחתיה, ולכן עם כל מטר נוסף שאתם עולים, גובה הנפילה האפשרית עולה במטר אחד. בהובלה רגילה, עם כל מטר נוסף של עליה, גובה הנפילה האפשרית עולה בשני מטרים.

3 - במקרה של נפילה, ואם העגינה האחרונה שלכם נתלשת, גובה הנפילה גדל כמרחק שבין העגינות, ואתם נעצרים 30 ס"מ מתחת לזו שהנחתם לפניה. בהובלה רגילה, אם העגינה האחרונה נתלשת, גובה הנפילה גדל בפי שנים מהמרחק שבין העגינות, ואתם נעצרים כמו בעגינה האחרונה, ועוד כגובה הנ"ל (פי שניים מהמרחק שבין העגינות) מתחת לעגינה שהנחתם לפניה; ברור לכן שהסיכוי לנפילה חמורה או ל-grounder הרבה יותר קטן בשיטה המוצעת מאשר בהובלה רגילה.

וגם כמה חסרונות

1 - השיטה אינה מתאפשרת אלא במסלול ישר. המסלול יכול להיות אנכי או אלכסוני אבל לא, למשל, מסלול שקטע ממנו אנכי, אח"כ באה טרברסה או גגון או מרפסת, ושוב קטע אנכי.

2 - השיטה עדין לא נוסתה מספיק, ולכן יש להתייחס אליה, בינתיים, כאל שיטה ניסיונית. היא שמשה בהצלחה ב-"מפצח האגוזים", ב-"אימברוליו" וב-"הקצר" בגיא בן-הינום, וכמו כן ב-"אל אסד וב-"ויברם" בשייך מרזוק. לעומת זאת היא נמצאה לא מתאימה ל-"השיח הקוצני" בגיא בן הינום, בשל הטרברסה הקטנה שבו, ולא ל-"העכביש הצהוב" בשייך מרזוק, בשל הגגון והמרפסונת שמעליו.

3 - ועוד חסרון רציני - אין עם מי לקשקש.

אבל אם אתם מנסים אותה, אז בהצלחה!


סקירה על עוד שיטות הובלה, יתרונותיהן וחסרונותיהן ניתן למצוא כאן


עוד מאמרים:רשימת ציוד לבוגרי קורסים / תחנות / פתרון תקלות / חילוץ מוביל / שיטות הובלה / מאמרים על קשרים / קסדות / פרנדים / כללי פסילה

שיטות הובלה

המונח "שיטות הובלה" מתייחס לצורות שימוש בחבלים דינאמיים מסוגים שונים להובלה של מסלול. כל אחת משיטות ההובלה כאן מתוארת על יתרונותיה וחסרונותיה, ולאלו סוגי מסלולים היא מתאימה.

מבוא

קיימות שלוש שיטות עיקריות להובלה של מסלול ומספר שיטות נוספות המיועדות למקרים מיוחדים. השיטה המקורית של הובלה התבססה על אבטחה דינאמית ללא אמצעי חיכוך או בעזרת חיכוך גוף (body belay) בחבלים מסיבים טבעיים. במהלך השנים שוכללה השיטה והתפצלה למספר רב של שיטות.

המהדורה המודרנית של השיטה המקורית נקראת 'חבל יחיד' (single rope) והאבטחה מתבצעת בעזרת אמצעי חיכוך וחבל אחד עבה. שיטה זו מתאימה במיוחד למסלולים קצרים, שלא צריך לגלוש עליהם (ואפשר ללכת מסביב).

השיטה השניה היא 'חבל כפול' (double rope) ובה משתמשים בשני חבלים דקים יותר, שכל אחד מהם יכול לבלום בעצמו את רוב נפילות ההובלה. שיטה זו מקובלת במסלולים ארוכים ומסובכים.

השיטה השלישית היא 'טוין רופ' (twin rope), בה משתמשים בשני חבלים עוד יותר דקים, אך מתייחסים אליהם במהלך הטיפוס כאילו היו חבל אחד. שיטה זו מקובלת במיוחד בטיפוס הרים גבוהים, שלג וקרח ובמסלולים ארוכים וישרים על סלע (מבולטים).

בשלוש השיטות הללו מבנה הטיפוס הוא דומה: המסלול מחולק לפיצ'ים (אורכי חבל) ובין כל שני פיצ'ים יש תחנה.

נקודה נוספת הנוטה להישמט מן הדיון בנושא חבלים היא שככל שהחבל עבה יותר כך הוא עמיד יותר בפני שחיקה. כך למשל חבל יחיד עמיד יותר מחבל כפול, כפול עמיד יותר מתאומים ובכל מקרה - חבל 9מ"מ עמיד יותר בפני שחיקה מחבלי 8.5מ"מ. כל זאת בהנחה שהחבל הוא מאותה איכות, בעל מעטפת באותה צפיפות וכו'. מאידך, ככל שהחבל עבה, קל לו להיתקע בחריצים ועל פינות סלע.

השיטות השונות

חבל יחיד (single rope)

בהובלה בחבל יחיד המוביל משתמש בחבל אחד (מן הסתם) ואותו החבל עובר בכל העגינות. החסרון העיקרי של שיטה זו הוא בכמות החבל. מכיוון שבזמן גלישה על המסלול ניתן לגלוש בכל פעם רק חצי אורך החבל (גולש אחרון), על מסלול שהובל בחבל יחיד יהיו יותר פיצ'ים של גלישה מאשר פיצ'ים של טיפוס, עד פי שניים יותר. לעומת זאת, שיטה זו היא פשוטה יחסית לשיטות האחרות, כפי שיוסבר, והיא פופולארית ביותר במסלולים ספורטיביים קצרים, בלעדית בקירות טיפוס ושימושית בכל איזור בו יש ירידה נוחה מן המסלולים, או תחנות גלישה נוספות על אלה של ההובלה.

מאחר שהמוביל מקליפ את החבל בכל העגינות, מתגלה תופעה שמהווה בעיה במיוחד במסלולים שאינם ישרים (כאלה שיש בהם טרברסות, למשל). כל "שבירה", זוית בחבל, מוסיפה כמות של חיכוך ומקשה על המוביל להמשיך לטפס. פתרון אפשרי הוא להוסיף הארכות, ראנרים ארוכים, לכל עגינה וכך להקטין את הזוית של החבל בטבעות.

חבל כפול (double rope)

הובלה בחבל כפול מבוססת על אותם העקרונות בדיוק כמו הובלה בחבל יחיד אלא שכאן משתמשים בשני חבלים דקים במקום אחד עבה. כל אחד מן החבלים האלה יכול לבלום את רוב הנפילות, בוודאי את אלה שהן במקדם נפילה נמוך.

בהובלה בחבל כפול נהוג להקליפ את החבלים בעגינות לסירוגין, מכיוון שכל אחד מהחבלים יכול לבלום נפילה. נהוג גם להשתמש בשני חבלים בצבעים שונים, שניתן להבחין ביניהם בקלות, כך שייקל על המוביל להעביר את החבלים לסירוגין בעגינות. עוד נהוג (בעיקר אצל הבריטים) כי המוביל מכריז בתחילת ההובלה על הצדדים השונים (למשל: "הצהוב מימין, הכחול משמאל").

ההבדלים העיקריים בין חבל כפול לחבל יחיד הם:

א. המשקל. חבל יחיד הוא קל יותר משני חבלים דקים. משקל של חבל יחיד 11מ"מ הוא כ- 70 גרם למטר בעוד שמשקל טיפוסי של חבל כפול 9מ"מ הוא כ - 55 גרם למטר. משקלו של חבל כפול הוא פי אחד וחצי לערך, מזה של חבל יחיד. זהו היתרון היחיד שיש לשימוש בחבל יחיד להובלה במסלולים ארוכים. כמובן שבחבלים דקים יותר המשקלים - בהתאם.

ב. החיכוך. במסלולים בהם העגינות אינן מסודרות בקו ישר, זו מעל זו, החבל העובר בעגינות מזגזג ביניהן והחיכוך הולך וגדל, כאשר הוא מוכפל בערך קבוע מעגינה לעגינה. בשימוש בחבל כפול מעבירים את החבלים בעגינות לסירוגין כך שחבל אחד עובר בחצי מן העגינות, והחבל השני עובר בחצי האחר. כך ניתן להקטין את החיכוך במידה משמעותית, בלי להוסיף הארכות ארוכות, המשנות את כיוון הכח על העגינות ומאריכות את הנפילה הפוטנציאלית עליהן.

ג. אורך הדינאמיקה של נפילה הפוטנציאלית. כאשר המוביל לוקח חבל כדי להעבירו בטבעת של העגינה הבאה, הוא מוסיף אורך לנפילה פוטנציאלית (אם מחליקה לו הרגל ממש לפני ההקלפה, למשל). במקרה של שני חבלים המועברים לסירוגין (אפילו בקו ישר), החבל אותו ייקח המוביל כדי להעביר בטבעת אינו אותו החבל העובר בעגינה הקודמת ולכן אינו אותו החבל שיבלום את הנפילה. אם תהיה נפילה, ברור שהיא תהיה קצרה יותר.

ד. שיפור העגינות. כאשר העגינות אינן טובות מאד, וחשודות כגבוליות, ניתן למקם באותו הגובה שתי עגינות כך שבמקרה של נפילה יתחלק העומס על החבלים וגם על העגינות.

ה. טרברסה. כאשר המסלול אינו לאורך קו ישר, ויש בו קטע של טרברסה, חבל אחד יכול לעבור בטרברסה, והשני ידלג על כל העגינות בטרברסה. כך יקטן החיכוך ממעבר החבלים בטבעות. יתרון חשוב נוסף הוא שלמטפס השני, המנקה את המסלול יהיה כל הזמן חבל המגיע מלמעלה ולא מהצד, כפי שהיה צפוי במקרה של טרברסה.

ו. פינות חדות. מכיוון שכל חבל עובר במסלול שונה במקצת (הרי הם אינם מוקלפים באותן עגינות), הסיכוי ששני חבלים יעברו על פינות חדות וייקרעו במקרה של נפילה הוא קטן מאד, בהשוואה לזה של חבל אחד.

ז. גלישה וחילוץ. תחנות הגלישה במסלולים ארוכים מסודרות על פי רוב לאורך המסלול. במקומות בהם התחנות מוכנות, הן במרחקים של אורך חבל אחד. בחבל של חמישים מטרים ניתו לטפס עד חמישים מטר בכל פיץ' של טיפוס אך ניתן לגלוש לכל היותר עשרים וחמישה מטרים בכל פיץ' של גלישה. בחבל כפול ניתן לטפס ולגלוש עד חמישים מטרים בכל פיץ. כמובן שמספר תחנות הגלישה יקטן בשימוש בחבל כפול וזמן הגלישה יתקצר. גם במסלול שאינו מסודר לגלישה קיים אותו היתרון, וכן כמות הציוד (עגינות גולש אחרון, רצועות או חבלים קצרים) שיש להשאיר לאורך המסלול תקטן.

כל זה נובע מכך שבהובלה בחבל כפול יש בידי המטפסים חבל באורך כפול. עניין זה בא לידי ביטוי בכל המקרים בהם חבל ארוך יותר נותן אפשרויות רבות יותר. מצב דומה נוסף הוא במקרה שנדרש חילוץ של מטפס שנפגע.

ח. טיפוס בשלישיה. כשמטפסים בשלישיה, המוביל מטפס כאשר הוא מאובטח בחבל כפול. בהגיעו לתחנה הוא יכול לאבטח את שני האחרים באותו זמן, בהפרש מרחקים קטן ביניהם, כשכל אחד מהם קשור לקצה של אחד החבלים, ומנקה את העגינות בהן עובר החבל שלו. במצב כזה יש לשים לב לטרוורסות לאורך המסלול, בהן יהיה מאובטח מלמעלה רק אחד מהמטפסים, ועליו מוטלת האחריות לטפס ראשון ולנקות גם את העגינות של חברו שיטפס אחריו, כדי שגם אליו יגיע החבל מלמעלה.

לסיכום, העבודה בחבל כפול מביאה עימה מספר גדול של יתרונות ולמרות החיסרון שכבר הוזכר, המשקל הגדול יותר של שני חבלים דקים, היא ללא ספק השיטה המועדפת להובלת מסלולים ארוכים עם פיצ'ים רבים. עם זאת היא מסובכת יותר מבחינה טכנית. המוביל, צריך לשים לב למיקומם של שני החבלים ולדאוג שלא יסתבכו ביניהם (דבר שיגרום לחיכוך ויפריע לו לטפס). גם למאבטח העבודה מסובכת ודורשת יותר מיומנות מאיבטוח בחבל יחיד. המאבטח בחבל כפול צריך לעתים קרובות לקחת חבל באחד החבלים ולתת חבל בשני, ולפעמים לתת חבל בשני החבלים, הכל על פי מצבו של המוביל ביחס לעגינה האחרונה.

על כל פנים, מומלץ להתחיל להוביל בחבל כפול רק לאחר ששני המטפסים (המוביל והמאבטח) התנסו והתמקצעו בהובלה בחבל יחיד.

חבל תאומים (twin rope)

זוהי שיטה נוספת להובלה בשני חבלים דקים. בד"כ חבלי טווין הינם דקים יותר מאלה של דאבל. כאן מועברים שני החבלים יחד בכל העגינות במצב רגיל, ובעצם משתמשים בשני החבלים כאילו היו חבל אחד עבה. ההבדל העיקרי הוא בכך שניתן להשתמש בחבלים דקים עוד יותר, כי בזמן נפילה שני החבלים יעשו את העבודה שעושה חבל אחד בחבל כפול. לעומת זאת, שני חבלים נמתחים פחות מחבל אחד, אפילו מעט דק יותר, כך שכוח הבלימה עלול לגדול.

קיימים כאן רק חלק מן היתרונות של הובלה בחבל כפול ולמעשה היתרונות העיקריים הם ביכולת לבצע גלישות ארוכות יותר ובעצם בכל מקרה בו חבל ארוך יותר מועיל (כמו חילוץ), ובטיפוס בשלישיה. כאשר המוביל רחוק מן המאבטח והתחנה, חבל אחד עשוי להספיק ואז באים לידי ביטוי גם יתרונות נוספים כגון איבטוח בטרוורסה, שיפור העגינות וכו'.

למרות ששיטת העבודה בחבל תאומים כמעט שאינה שונה מן העבודה בחבל יחיד, יש למוביל בשני חבלים דקים יתרון פסיכולוגי על המוביל בחבל יחיד. הרגעים המטרידים ביותר בכל הובלה הם רגעי ההקלפה. ברגע ההקלפה המוביל רחוק מן העגינה הקודמת (שהרי לא היה מחליט לשים עוד אחת) והוא גם צריך לקחת חבל נוסף כדי להקליפ. תוך כדי כך המוביל מגדיל את אורך החבל שבינו ובין העגינה הקודמת, ואת אורך הנפילה הפוטנציאלית.

בעבודה בחבל כפול אפשר להקליפ חבל אחד, בעוד שהשני עובר בעגינה הקודמת, וכך להימנע מהבעיה שתוארה (זה כתוב כ'יתרון ג' ביתרונות של חבל כפול). גם בחבל תאומים, למרות ששני החבלים מתפקדים בזמן הובלה כחבל יחיד, אפשר להקליפ אותם האחד אחרי השני. אין כאן בעיה בטיחותית מכיוון שמיד לאחר ההקלפה המוביל נמצא למעשה בטופ-רופ. למרות שההבדל המעשי הוא קטן, ההבדל הפסיכולוגי גדול.

האמריקאים נוהגים להעביר כל חבל בטבעת נפרדות בעגינות, כדי למנוע מצב של מתיחות שונה בשני חבלים בתוך אותה הטבעת, מצב שיכול להביא לפגיעה בחבלים כתוצאה מן החיכוך ביניהם באותה טבעת. מאותה הסיבה גם לא מומלץ להתחיל להוביל פיץ' בחבל כפול, ולעבור להובלה בחבל תאומים, ולהיפך.

הולכים יחד (moving togeather)

בשיטה זו מסלול אינו מתחלק לפיצ'ים וביניהם תחנות. שני המטפסים מטפסים באותו זמן (השיטה נקראת גם simul-climbing או simultaneous climbing) וביניהם אורך קבוע של חבל. המוביל דואג שבינו ובין השני שלו תהיה לפחות עגינה טובה אחת בכל רגע נתון, כך שאם אחד מהם נופל, שניהם נתלים על החבל והעגינה באמצע. היתרון - שיטה זו מאפשרת לחסוך זמן רב, שכן ניתן כך לטפס באופן רציף, בלי עצירות להקמת תחנה. החסרון - אין גיבוי לעגינות בדרך כלל, וכל אחת מהן צריכה, במקרה נפילה לשאת עומס נפילה כפול, של שני אנשים. שיטה זו מקובלת בטיפוס הרים ועל מסלולים ארוכים וקלים.

סולו מאובטח (solo)

טיפוס סולו מאובטח הוא שיטה לטיפוס של מטפס אחד על מסלולי ארוכים. בדרך כלל המערכת היא של חבל הקשור בקצהו לתחנה בתחילת הפיץ' והמטפס מחובר אליו באמצעות אמצעי חיכוך היכול "לזחול" על החבל אבל בזמן נפילה הוא ננעל ובולם. כשהמטפס מגיע לקצה החבל, הוא בונה תחנה, גולש לתחנה הקודמת, מפרק אותה ומטפס על החבל, בדרך כלל עם תיק גדול, לתחנה הבאה. יש לשים לב לכך שעל כל תחנה לשאת עומס בשני הכיוונים - למעלה ולמטה.

הובלה מדומה (פסאודו - pseudo leading)

הובלה מדומה איננה באמת שיטת הובלה, אלא שיטה לתרגול הובלה. הרעיון הוא לתת למוביל המתחיל לטפס מסלול בהובלה כאשר הוא מאובטח בטופ-רופ. אין סכנת נפילה ושליפת עגינות, והוא משוחרר מפחד שעלול להפריע לו להתרכז בהובלה עצמה. כך ניתן לתרגל הכנסה והוצאה של אבני עיגון, הקלפה נכונה בחבל יחיד וחבל כפול, תנוחות מנוחה בזמן הטיפוס ואפילו לקפוץ על העגינות כדי לבדוק אותן.

השיטה של אנדריאה לסולו

מיועדת לעבודה על מסלולים קצרים בהובלה, במקרה שאין לך מאבטח (או שלא נעים לך לסנג'ר אותו. היא מתוארת על ידי אנדריאה עצמו במאמר נפרד.


עוד מאמרים: רשימת ציוד לבוגרי קורסים / תחנות / פתרון תקלות / חילוץ מוביל / עוד שיטה לאיבטוח עצמי / מאמרים על קשרים / קסדות / פרנדים / כללי פסילה


קסדות

הקדמה

קסדות הן פריט ציוד אישי שקל לזלזל בו ולא להשתמש בו, זאת למרות שהקסדה מגינה על הראש, שהוא אולי החלק החשוב ביותר בגוף האדם. החשיבות של שימוש בקסדה במקרה נפילה היא רבה וחבישת קסדה נהוגה בכל סוגי הספורט בהם יש סיכון לפגיעה בראש: אופניים, ספורט מוטורי ועוד. הקסדה מונעת פציעה או מקטינה את הנזק הנגרם במידה מרשימה. בכל מקרה שבו אין אפשרות למנוע את הנפילה, ההתרסקות או המכה, אבל ידוע שיש אפשרות סבירה שהתאונה תקרה, חבישת קסדה יכולה למנוע או למזער את הנזק לגולגולת ולראש.

סוגי פגיעת ראש בטיפוס

חדירה של עצם חד דרך עצמות הגולגולת (ענף, שפיץ של סלע) ופגיעה פנימית במוח.

פגיעה של הראש בעצם קהה ושטוח (מצוק, קיר, רצפה) ומעיכה של הגולגולת והמוח שבתוכה.

תאוצה גבוהה של הראש, כך שהמוח נע בתוך קופסת המוח ונחבט בקירות הגולגולת (בלימה של נפילה במקדם גבוה).

תאוצה גבוהה של הראש, גם בסיבוב, הגורם למשיכה פתאומית לעצבים ולכלי הדם הקשורים למוח.

הקסדה מגינה מפני שני סוגי הפגיעה הראשונים. מערכת האבטחה מגינה בפני שני האחרונים.

תפקידי הקסדה

לקסדה שני תפקידים עיקריים:

1– בלימת מכות מחפצים קהים (כמו בזמן נפילה ופגיעה בקיר, למשל).

2– מניעת חדירה של חפצים חדים (כמו בזמן פגיעה של אבן נופלת או פגיעה בענף בנפילה, למשל).

כדי למלא כל אחד מהתפקידים הללו נדרשים מנגנונים מתאימים, ושונים זה מזה:

בלימת מכות מחפצים קהים נעשית על ידי שכבת קלקר (פולימר מוקצף) הנמעכת בזמן המכה. כך נוצר מרחק בלימה והכוח המופעל על הגולגולת קטן יותר. קסדות טובות גם מצויידות במבנה שמפזר את האנרגיה הנספגת בקסדה ומעביר חלק ממנה לאיזורים אחרים בקסדה. ככל שהקצף עבה יותר, כך הבלימה נעשית על פני מרחק גדול יותר ושיא הכוח המופעל בבלימה קטן. יש פיתוחים חדישים של סוגי קצף הרגישים לעוצמת המכה ומקשיחים את עצמם ככל שהמכה חזקה, וכך מספקים הגנה אופטימאלית.

מניעת חדירה של חפצים חדים נעשית על ידי מעטה חיצוני קשיח בעל חוזק גבוה לחדירה. הכוונה בעיקר למניעת פציעה מאבנים וציוד נופל. אבן שנופלת כשהחלק החד שלה למטה אמורה להיעצר על ידי הקסדה. גם כאן, האנרגיה של החפץ הנופל מתפזרת על כל כיפת הקסדה, כך שלמערכת הרצועות והריפוד מגיעה מכה חלשה מאד.

סוגי קסדות

קסדות פולימר מוקצף (קלקר)

אלה הן למעשה קסדות המיועדות לטיפוס ספורטיבי ותפקידן העיקרי הוא הגנה מפני חבטת הראש בקיר. לרוב משתמשים בפוליסטירן מוקצף. בזמן פגיעה הקצף נמעך ונשבר. כדי שהקסדה תמשיך למלא את תפקידה גם לאחר המכה הראשונית, קסדות כאלה מצויידות לרוב במעטה דק שתפקידו לשמור על כל חלקי הקסדה במקום. קסדות מסוג זה הן קלות, מתכווננות וצמודות לראש. הן למעשה חד-פעמיות: כל פגיעה בקסדה, כגון שקע או סדק, גורם לפסילתה ויש להחליפה.

קסדות קשיחות ללא רצועת סנטר

קסדות פשוטות הנהוגות באתרי בניה ותעשיה שונים. קסדות כאלה מתוכננות להגן מפני חפצים נופלים בלבד ולכן יש להן שיכבה אחת קשיחה וזהו. קסדות כאלה אינן מתאימות לטיפוס וגלישה. מכיוון שאין להן רצועת סנטר והן עלולות ליפול מן הראש אפילו בזמן תליה ברתמה ובוודאי בזמן נפילה.

קסדות קשיחות עם רצועת סנטר

קסדות אלה תוכננו במקור לטיפוס מסלולים ארוכים על סלע והרים גבוהים. תפקידן העיקרי הגנה מפני חפצים נופלים, במיוחד אבנים. קסדות מקבוצה זו הן בעלות מעטה עבה וקשיח. כמו כן הן פחות צמודות לראש ופחות מאווררות. קסדות אלה הן גם פחות קלות ונחבשות במקרים רבים מעל כובע מחמם ו/או אטום למים (מעיל גור-טקס). בשנים האחרונות מבנה זה הופך לנפוץ ופופולארי גם בעבודות גובה. חלק מבלימת המכה נעשה על ידי המיתלה, שהוא מערכת הרצועות הנמתחת בזמן המכה. חשוב לשים לב, שאם רצועת הסנטר אינה סגורה הקסדה אינה מספקת את ההגנה שהיא אמורה לתת.

קסדות משולבות

בשנים האחרונות מופיעות יותר ויותר קסדות המשלבות שכבת רכה, נמעכת ומעטה חיצוני קשיח. קסדות כאלה הן טובות לטיפוס אך יש לשים לב שהמעטה החיצוני באמת קשיח ואינו רק שיכבה דקה (כמו בקסדות פולימר מוקצף). לטיפוס הרים גבוהים אין צורך אמיתי בשכבה הפנימית הנמעכת, אבל היא לא מזיקה. חשוב לזכור כי תפקידה של שיכבה חיצונית זו הוא לשמור על הראש ולא על השיכבה הפנימית, הרכה.

קסדות מענפי ספורט אחרים

בשנה האחרונה נראו מספר מקרים של חברות טיולי גלישה המשתמשות בקסדות שאינן של טיפוס אלא מענפים אחרים (אופניים). חשוב להבין שלמרות שקסדות כאלה עשויות לעמוד באיזשהם תקנים, הרי שאלו אינם אותם תקנים כלל. הקסדות מיועדות להגנה שונה ואינן טובות לטיפוס וגלישה.

לדוגמה: למה קסדות לאופניים אינן טובות כקסדות לטיפוס?

יש שתי סיבות עיקריות:

א – תאונת אופניים מסתיימת כמעט תמיד בנחיתה על העורף. בתאונת טיפוס תהיה מכה בחלק העליון (חפצים נופלים) או הצדדי (מכה בקיר) של הקסדה. ההגנה המשמעותית בקסדות אופניים היא לכן על איזור המוח הקטן הממוקם באחורי הראש.

ג – קסדות אופניים אינן בנויות כלל למניעת חדירה של חפצים חדים, הן מאווררות מאד וחלק גדול משטח הקסדה הוא חללים ריקים.

ודוגמה נוספת, להבהרה: קסדות אופנוע משלבות את שתי הפונקציות: שכבה למניעת חדירה (המעטה החיצוני, הקשיח), ושכבת בלימה רכה (הריפוד והקלקר הפנימיים). בתאונת אופנוע עלול הרוכב לעוף רחוק, לפגוע בגדר או בעץ, ובוודאי שעלול לפגוע במשהו קהה: בכביש או במכונית. מצד שני, קסדות אופנוע מגבילות את שדה הראיה ואינן נוחות לעבודה.

כללי פסילה לקסדות

סדקים, עיוותים ושינויי צבע פוסלים את הקסדה.

קסדות פולימר מוקצף יש לפסול עם כל שינוי צורה, או צבע. כמו כן מעיכות מקומיות פוסלות את הקסדה.

קסדות פולימר מוקצף הן חד-פעמיות. בלימת מכה לראש לאחר נפילה קשה פוסלת את הקסדה.

רצועת הסנטר, האבזמים ורצועות הראש אינם תקינים: הרצועות קרועות, אינן ניתנות לכיוונון וכו'.

גיל: אורך החיים של קסדות מוקצפות הוא חמש שנים. בקסדות קשיחות יש לפסול אחרי 15 שנים.

תכונות הקסדה האידיאלית

1. ספיגת אנרגיה גבוהה בתאונה קשה, כלומר העברת כוח קטן ככל האפשר לראש.

2. רצועה חזקה ונוחה הניתנת לכיוונון, שתשמור על הקסדה במקומה גם בזמן נפילה או פגיעה.

3. כיוונון נוח או כיוונון אוטומטי.

4. נוחות שלא תיתן תירוצים שלא להשתמש בקסדה: קסדות לא חמות, מאווררות, שאינן מציקות והן נראות טוב, מעודדות שימוש בהן.

5. צורה מעוגלת וחלקה כך שהקסדה "תחליק" על המשטח הפוגע ולא "תיתקע" בו.

6. התקן לפנס ראש ואביזרים אחרים (מצלמת קסדה, קשר וכו').

7. נראות למטפסים אחרים ולמחלצים בצורה ברורה.

8. עמידות, קלות לניקוי.

9. קלות לשימוש והוראות ברורות.

לסיכום

אנו מאמינים שעל ומטפסים לחבוש קסדה בזמן טיפוס משתי סיבות שרק אחת מהן היא הבטיחות. האחרת היא דוגמה והנהגת סטנדרטים של בטיחות. גם אם אחד המטפסים הוא מסודר ובטיחותי ולא יקרה לו כלום, הרי שלא כולם ככה והסטנדרט של חבישת קסדה אצל כולם יציל את חייו של הפחות זהיר מבין המטפסים, שהוא כנראה גם יהיה הראשון לוותר על הקסדה.

שמרו על הראש...

עוד מאמרים: רשימת ציוד לבוגרי קורסים / תחנות / פתרון תקלות / חילוץ מוביל / עוד שיטה לאיבטוח עצמי / שיטות הובלה / מאמרים על קשרים / פרנדים / כללי פסילה


קשרים וחומר טכני

אוסף מאמרים המיועד בעיקר להעשרה. במאמרים הללו יש מעט חומר מעשי והם מתעמקים (אולי יותר מדי) בצד התיאורטי של הנושאים בהם הם עוסקים. מאידך, יש בהם מידע שיכול להספיק להרבה שעות סיפורים סביב המדורה, או הבירות, בסוף יום טיפוס.

מיון של קשרים / חוזק של קשרים / טריוויה של קשרים

כללי פסילה

לפניכם סדרת כללים המנחים באילו מקרים יש לפסול את ציוד הטיפוס (חבלים, טבעות, רתמות, עגינות וכו') והוא אינו ראוי עוד לשימוש בטיפוס.

שימו לב, אלו רק הנחיות כלליות וייתכנו שינויים קטנים בערכים (למשל טבעת שנפלה מגובה 4 מ', או 5 מ'...). בכל מקרה יש להפעיל את השכל הישר.

חבלים

קטע חבל בו נראית הליבה מבעד למעטפת - פסול.

• קטע חבל שהתעבה מעל ל 10% מעוביו המקורי (המעטפת שעירה או מנופחת) - פסול.

• קטע חבל שהפך צר יותר ב 10% מעוביו המקורי - פסול.

• מקום בו החבל דק או עבה או קשה או רך יחסית לשאר החבל - פסול.

• קטע חבל שהתארך, ביותר מ 5% לחבל סטאטי וביותר מ 10% לחבל דינאמי, מאורכו המקורי - פסול.

• חבל שבא במגע עם חומרים כימיים כגון בנזין, טינר, טרפנטין, אציטון, ספירט, אקונומיקה, שמנים, חומצות שונות, חמרי ניקוי חזקים וכו' - פסול.

• חבל שעבר עומסים חריגים (גרירת מכוניות, הרמת משקלים גדולים וכו').

• חבל הובלה שעבר נפילה קשה במקדם נפילה 1 ומעלה - פסול להובלה.

• חבל שצבעו דהה בשמש או שנמצא בשטח תקופה ארוכה - פסול לשימוש.

• כל פגם המורגש בחבל מבעד למעטפת פוסל את אותו קטע חבל.

• חבל רטוב חלש בכשלושים אחוזים (וחוזר לחוזקו המקורי כאשר הוא מתייבש).

• אחרי תקופת שימוש מסויימת ע"פ הוראות היצרן החבל פסול.

• חבל שנראים עליו סימני התכה או שריפה - פסול.

• חבל מוכתם בצבע או שצבעו השתנה - פסול.

רצועות ורתמות

• רצועה שנראה בה פגם מכאני (מתחילה להקרע) – פסולה.

• רצועה שבאה במגע עם חומרים כימיים - פסולה.

• רצועה שדהתה בשמש או נמצאה בשטח - פסולה.

• רצועה רטובה חלשה בכשלושים אחוזים.

• רצועה שניתכה בעקבות חשיפה לחום גבוה - פסולה.

• מקום בו הרצועה דקה או עבה או קשה או רכה מהשאר - פסול.

טבעות ואמצעי חיכוך

• כל בעיה מכאנית בטבעת (קפיץ לא עובד, שער שאינו נסגר, שער או גב הטבעת עקום, הברגה של הסגר נתקעת וכו') פוסלת אותה.

• טבעת שנראים בה סדקים או עיוותים - פסולה.

• טבעת או אמצעי חיכוך שנפלו מגובה 4 מטרים או יותר על משטח מוצק (סלע, בטון וכו') - פסולים.

• טבעת או אמצעי חיכוך שנשחקו כך שאיבדו רבע או יותר מעוביים המקורי - פסולים.

• טבעת או אמצעי חיכוך שנפגעו מקורוזיה - פסולים.

אבני עיגון

• כל פגיעה מכאנית: סדקים, קרעים, מעיכות ועיקומים. מוטות של פרנדים קשיחים שהתעוותו, טריקמים סדוקים, פינים

• עקומים וכו'.

• ברוקים, פלקסי-פרנדים וכו': כבלי פלדה נושאי עומס שקיבלו עיוות משמעותי ואינם חוזרים עוד לצורתם המקורית.

• כבלי פלדה נושאי עומס שיש בהם גידים קרועים או סימני חלודה.

• בטריקמים הקסים ופרנדים: חבלים ורצועות פסולות (על פי כללי פסילה של חבלים ורצועות).

• בפרנדים קשיחים: פרנדים שהמוט המרכזי שלהם התעוות או התעקם.

• אבני עיגון בהם ה'אבן' קיבלה מכות, שריטות עמוקות מחולצים וכו', נהוג לפסול, אך רק מטעמים של נוחות בשימוש.

• כמובן שכל אלה מתייחסים לחלקים נושאי העומס. כבלי הפלדה הדקים אינם נושאים עומס בפרנדים ואפשר להחליף אותם. לשרוולי הפלסטיק של הרוקים והתוויות שעל הרצועות בטריקמים אין משמעות בטיחותית והם יכולים להיות שם, או לא להיות.

קסדות

• סדקים, עיוותים ושינויי צבע פוסלים את הקסדה.

• קסדות פולימר מוקצף יש לפסול עם כל שינוי צורה, או צבע. כמו כן מעיכות מקומיות פוסלות את הקסדה.

• קסדות פולימר מוקצף הן חד-פעמיות. בלימת מכה לראש לאחר נפילה קשה פוסלת את הקסדה.

• רצועת הסנטר, האבזמים ורצועות הראש אינם תקינים: הרצועות קרועות, אינן ניתנות לכיוונון וכו'.

• גיל: אורך החיים של קסדות מוקצפות הוא חמש שנים. בקסדות קשיחות יש לפסול אחרי 15 שנים.


עוד מאמרים: רשימת ציוד לבוגרי קורסים / תחנות / פתרון תקלות / חילוץ מוביל / עוד שיטה לאיבטוח עצמי / שיטות הובלה / מאמרים על קשרים / קסדות / פרנדים